שירות קבע מחייב אחריות, מסירות, גמישות ונכונות להיות שם בכל פעם שהמדינה קוראת. אבל התכונות האלה אינן שייכות רק למשרתים עצמם. הן נכנסות הביתה, משפיעות על סדר היום והופכות לחלק מהאופי של המשפחה כולה.

משפחות הקבע יודעות להתמודד עם שינויים, להחזיק את הבית גם בתקופות של היעדרות, לתמוך, להתגייס ולהמשיך קדימה יחד. הילדים גדלים לתוך עולם של שליחות, ההורים חולקים את האחריות, וכל אחד מבני המשפחה לוקח חלק בדרך.

"זה בקבע שלי" הוא פסטיבל משפחות הבנוי על התכונות, הערכים והרגעים שמרכיבים את החיים בשירות הקבע. הקונספט נשען על הרפרור המוכר ל"זה בטבע שלי" והופך אותו לשפה אישית, חמה ומלאת גאווה.

הצעדה היא הפתיחה הערכית של היום והמסע המרכזי של האירוע. היא אינה מסלול הליכה שבצדדיו הוצבו הפעלות, אלא דרך בת שעה וחצי המספרת למשפחות את סיפורה של מדינת ישראל.

לאורך הדרך עוברות המשפחות בין עשרה רגעים שעיצבו את המדינה - מן השורשים והכמיהה לארץ, דרך הציונות, העלייה, ההתיישבות, הקמת המדינה ומלחמות ישראל, ועד לחברה הישראלית, לחדשנות, לשירות ולדור הבא.

עשר התחנות אינן עומדות כאטרקציות נפרדות, אלא יוצרות יחד סיפור אחד מתמשך. קו זמן גרפי מלווה את המסלול כולו ומוביל את המשפחות מן העבר אל ההווה - וממנו אל העתיד.

המסע מתחיל הרבה לפני הקמת המדינה - בסיפורו של העם היהודי ובקשר המתמשך שלו לארץ ישראל.

הצועדים נכנסים אל שדרת זמן חווייתית: מרחב הליכה ארוך שבו נקודות ציון המייצגות שכבות בסיפורו של העם היהודי לאורך הדורות.

לאורך השדרה פועלים מספר "חלונות חיים". בכל חלון מדריך־שחקן ניצב בתוך תמונה מתקופה אחרת ומגיש, בלופ קצר של 60-90 שניות, סיפור אנושי אחד: קהילה יהודית רחוקה, געגוע לארץ, ירושלים בזיכרון היהודי, או מסע ששמר על הקשר בין העם לארצו.

המסר: לפני שהייתה לנו מדינה - כבר היה לנו סיפור.

לאורך המסלול נבנה רציף רחב המדמה את רגע הירידה מאוניית עולים בנמל ישראלי בראשית שנות המדינה. המשפחות הופכות לרגע ל"עולים חדשים": הן עוברות דרך דופן אונייה גרפית, יורדות בכבש אל הרציף ומתקבלות בשירה, בדגלים ובהתרגשות.

שחקנים בדמויות תושבי הארץ מקבלים את פניהן: "ברוכים הבאים הביתה!", "מאיפה הגעתם?", "חיכינו לכם!"

כל משפחה מקבלת דגל ישראל קטן ועליו מקום לכתוב את ארץ המוצא שממנה עלתה, או את המקום בארץ שאליו היא מרגישה שייכת. בסיום הרציף מצטברים אלפי הדגלים לתמונה אחת של קיבוץ גלויות חי.

המעבר: "הגעתם הביתה. עכשיו מתחילים לבנות אותו."

במרכז התחנה ניצב מבנה גדול בצורת בית ישראלי פתוח, בגובה כארבעה מטרים. קירותיו בנויים משלד צבעוני ובתוכם מאות מקומות ריקים ללבנים. בתחילת היום אפשר לראות דרכו את הנוף; ככל שהמשפחות עוברות, הבית הולך ונבנה ומתמלא.

כל משפחה מקבלת לבנה קלה ובטוחה ועליה ערך: אומץ, עבודה, עלייה, חינוך, רעות, יצירה, משפחה, אחריות, תקווה. המשפחה בוחרת את הערך שלה, מוסיפה את שם המשפחה ומכניסה את הלבנה לאחד הפתחים.

מצד אחד הלבנים יוצרות את דגל ישראל. מהצד השני - פסיפס של נופי הארץ.

המעבר: "הגענו לארץ. הנחנו בה לבנה. עכשיו צריך לשמור על הבית שבנינו."

לאורך המסלול ניצבת שיירה כרונולוגית של כלים צה"ליים משנת 1948 ועד היום. הכלים אינם מוצגים כתערוכה טכנית של דגמים ומפרטים, אלא כתחנות בזמן המספרות כיצד צה"ל, המדינה והחברה הישראלית השתנו יחד.

כל כלי ניצב בתוך שנת מפתח גדולה, ולצידו שלושה פרטים בלבד: מה הייתה המשימה שלו, מי היו האנשים שהפעילו אותו, ואיזה ערך הוא מייצג.

1948 - תושייה | שנות ה-60-70 - אומץ | שנות ה-80-90 - מקצועיות | שנות ה-2000 - חדשנות | היום - אחריות

לצד כל כלי קוד QR הפותח סרטון קצר על התקופה. את התחנה מוביל צוות "רס"רי משמעת" קומיים השומרים על קצב התנועה בחום ובהומור.

אחרי שפגשנו את מורשת צה"ל - הסיפור יוצא מן המיצגים ופוגש את המקום עצמו.

התחנה נבנית בכל אחד משלושת האירועים סביב נקודת שטח בעלת משמעות מקומית: נוף, דרך, יישוב, אתר היסטורי או נקודה בעלת זיקה למורשת הארץ.

המשפחה מגיעה לתצפית שבה מוצבת מפה פנורמית גדולה. אמצעי תצפית מכוונים אותה למספר נקודות בנוף, ולצדן צילומים היסטוריים, מפות ודימויים המראים כיצד אותו מקום נראה בעבר.

מדריך מקומי מספר בלופים קצרים את הסיפור שמאחורי הנוף. כך ידיעת הארץ אינה נשארת על שלט: המשפחה רואה את הסיפור במקום שבו הוא התרחש.

הסיפור הישראלי אינו מורכב רק מאירועים - יש לו גם פסקול.

הצועדים מגיעים אל במת מוזיקה פתוחה שעליה הרכב מוזיקלי חי מגיש מסע קצר בין תקופות שונות בסיפור הישראלי.

מאחורי ההרכב מתקדם ציר זמן חזותי. המעברים המוזיקליים מלווים בשנים, בדימויים ובכותרות קצרות, כך שהמוזיקה והוויזואליה מספרות יחד את התפתחותה של החברה והתרבות הישראלית.

הרצף פועל בלופ, והמשפחות יכולות לעצור, להצטרף לשירה ולקצב ולהמשיך בדרכן. בנקודות נבחרות סביב הרחבה ניתן להציב נגנים נוספים הממשיכים את פס־הקול אל תוך המסלול.

אחרי המסע בסיפור המדינה מגיעים אל מי שימשיכו לכתוב אותו - הילדים.

על במת ילדים צבעונית ושמחה מופיעים כוכבי ילדים מוכרים במופע מוזיקלי קצר שנוצר במיוחד לאירוע. באמצעות שיר, הומור והפעלת הקהל הם מספרים על ילדים הגדלים במשפחות קבע - על השינויים, הגעגוע והבית שיודע להתארגן מחדש, ובעיקר על אהבת הארץ, האחריות והנתינה שעוברות מדור לדור.

המופע בנוי כלופ עצמאי של שמונה דקות, כך שגם משפחות המצטרפות במהלך הצעדה מקבלות סיפור שלם. הילדים משתתפים בתנועות ובשירה, ובסיום מניפים את דגלי ישראל שקיבלו בתחנת העלייה.

לאחר שהמשפחות עברו בין סיפורי העלייה, בניין הארץ וההגנה עליה, התחנה הבאה חוגגת את מה שישראל הצליחה ליצור כאן.

במרכז התחנה ניצב רחוב צבעוני של 20 עמדות צילום אינטראקטיביות. כל עמדה משחזרת רגע בלתי נשכח של הצלחה ישראלית בחקלאות, במדע, בתרבות, באמנות ובספורט.

העמדות מבוססות על רעיון צילום הראש המוכר, אבל מקבלות ביצוע עכשווי ותלת־ממדי: המשתתפים מכניסים את הראש או נכנסים לתוך הפריים, וברגע אחד הופכים לחלק מהתמונה ההיסטורית.

לצד כל עמדה מופיעים שם הרגע, השנה ומשפט קצר. לרגע אחד הילדים אינם רק מסתכלים על ההיסטוריה - הם נכנסים לתוכה.

המשפחה עברה אלפי שנים והגיעה אל ההווה. התחנה האחרונה אינה מספרת מה היה - היא שואלת מה יהיה.

במרכז הרחבה ניצב מיצב־מבוך בצורת טביעת אצבע גדולה, הממשיך את השפה הגרפית של "נקודת הקבע". בתוך קווי הטביעה כבר מופיעים הפרקים שעברנו בדרך: שורשים, חזון, עלייה, בנייה, מנהיגות, הגנה, הארץ, תרבות ומשפחה. אבל מרכז הטביעה עדיין פתוח.

סביב המיצב ניצבים הערכים שנולדו לאורך המסע: אחריות, רעות, אומץ, משפחה, יצירתיות, אהבת הארץ ונתינה.

הצעדה מסתיימת לא בנקודה, אלא בקו שממשיך מן המיצב בחזרה אל מתחם הפסטיבל ואל "נקודת הקבע" המרכזית.

התחנה החותמת - והדרך אל המתחם המרכזי.

רצפת LED אינטראקטיבית שעליה מופיעים צבעים, מסלולים ומכשולים משתנים. הילדים והנוער צריכים לעבור מצד לצד כשהם דורכים רק על המשבצות הבטוחות.

אצלנו הרצפה הופכת למפת דרך ישראלית: ים, מדבר, הרים, שדות וערים. בכל רגע הדרך משתנה, והקבוצה צריכה להחליט יחד לאן לקפוץ ומי מוביל.

משחקי Floor Is Lava ורצפות Pixel LED הם חלק מגל ה-active gaming - משחקי מחשב שהופכים לתנועה אמיתית בחלל.

בלב האירוע ניצב טוטם מדיה גבוה, צר וסגור, בקוטר של עד כשמונה מטרים. הוא אינו מבנה לקהל, אינו מצפה ואינו מכיל תערוכה. זהו אייקון מיתוגי ודיגיטלי שנראה מכל חלקי הפארק ומסייע להתמצאות במרחב.

הטוטם בנוי ממספר פאות LED אנכיות הפונות לכיוונים שונים, ומשדר לאורך היום תוכן חי ומתחלף.

מתחם משחק רך בצורת בית ישראלי צבעוני, המורכב מקוביות ספוג ענקיות. הקטנטנים נכנסים, מזיזים קירות, בונים חדרים, פותחים חלונות ומשנים את הבית יחד עם ההורים.

הפעילות פשוטה, בטוחה ואינה תלויה במחזור הפעלה. עשרות ילדים יכולים לשחק בה במקביל, וכל הזמן נוצר בית מעט אחר.

לצד הבית פועל "עולם רך" - מרחב חושי שקט ומוצל עם קירות מרקם, עמדת צליל ופינת אור. זו התחנה הקולטת פעוט שנשבר מהרעש, ומאפשרת למשפחה להישאר במקום במקום לעזוב.

מסלול הרפתקה נמוך וצבעוני המשלב מתנפחים, גשרים רכים, מנהרות, קורות שיווי משקל, עלייה קצרה ומגלשה. לאורך הדרך הילדים אוספים שלושה סימנים: אומץ, חברות ויצירתיות. אפשר לעבור לבד, עם חבר או ביד של ההורה.

לצד המסלול - קיר צבעוני באורך 10-12 מטר המכוסה בעשרות סקווישים ענקיים בצורות ישראליות: אבטיח, שמש, חלה, קקטוס, כפכף, ארטיק, כדור ים ולב.

כל סקוויש מגיב אחרת בלחיצה: משמיע קול, מדליק אור, מפעיל בועות סבון, מזיז חלק אחר בקיר או מתחיל קטע מוזיקלי. כמה ילדים צריכים ללחוץ יחד כדי להפעיל את רגע השיא - הקיר כולו מתעורר, מנגן ומתמלא בועות.

זירת משימות גדולה ובה כמה מסלולים אפשריים אל אותו יעד. המשתתפים מתחלקים לקבוצות, מקבלים מפה ומשלימים רצף קצר של ניווט, פיצוח, דיוק ואתגר פיזי - לצד פארק חבלים, קיר טיפוס ולייזר. אין מסלול אחד נכון: הקבוצה בוחרת דרך, מחלקת תפקידים ומגיבה לשינוי שמופיע באמצע המשימה.

הפעילות אינה מדמה לחימה ואינה הופכת את בני הנוער לחיילים. היא לוקחת את ערכי השירות - אחריות, חשיבה, גמישות ושיתוף פעולה - ומתרגמת אותם למשחק.

"סטודיו ישראל": סטודיו עיצוב עכשווי שבו המשתתפים יוצרים פריט שהם באמת ירצו לקחת - פאץ’, תג לתיק, שרוך לטלפון או סט מדבקות. הם בוחרים מילה מתוך שפת האירוע, מעצבים ומדפיסים במקום.

במרכז המתחם ניצב מיצב מכני גדול וצבעוני בדמות מפת ישראל. סביבו עשרות עמדות הפעלה: ידיות, גלגלים, דוושות, חבלים ומנופים.

רק כאשר המשפחות מפעילות יחד את כל העמדות, המיצב מתעורר: חלקי המפה נעים, אורות נדלקים, מוזיקה מתחילה והמשפט "זה בקבע שלנו" נחשף במרכז. כל משתתף יכול להפעיל חלק אחר - מילד קטן ועד סבא וסבתא. אף אחד אינו מסוגל להשלים את הפעולה לבדו.

כשהמד מגיע למאה אחוז, מתוך מרכז המפה מתרומם לב אדום עצום בגובה 6-8 מטרים. סרטים צבעוניים נפתחים, מוזיקה ישראלית פורצת, בועות סבון ממלאות את הרחבה ועל הטוטם מופיעות בשידור חי המשפחות שהפעילו את המיצב. אחרי כחצי דקה הלב יורד, והמערכת מוכנה לקבוצה הבאה.

מרחב מוצל ונעים המעוצב כסלון ישראלי פתוח בלב הפארק. אפשר לשבת, לשתות, לראות את הילדים ולהקשיב אחת לכמה דקות לסיפור קצר, לשיר אקוסטי או לסצנה של תיאטרון צה"ל מחיי משפחות הקבע.

במתחם פועלות גם במת יוטיוברים המובילה את החגיגה, וקריוקי המוני של שירים ישראליים עם הלהקות הצבאיות.

לצד הסלון עומדת ניידת הפודקאסט - אולפן נייד שבו מנחה קבוע מריץ שיחות משפחתיות קצרות לאורך היום. מסך צמוד משדר את השיחה בזמן אמת אל הישיבה שמסביב.

המתחם תורם ישירות לדרישת מקומות הישיבה המוצלים ביריד.

המשפחה נכנסת לעמדת צילום רחבה, בוחרת מתוך מספר השלמות למשפט ומצטלמת יחד: להתגבר? להחזיק את הבית? לצחוק גם כשהתוכניות משתנות? להיות שם אחד בשביל השני?

בתוך שניות מתקבל פורטרט משפחתי בשפת הקמפיין, עם המשפט האישי של המשפחה. התמונה נשלחת לטלפון ועולה על טוטם המדיה המרכזי.

לצד עמדת הצילום פועלת עמדת טיקטוק: במה נמוכה 6×4 מ’ עם רקע ממותג ושלוש מצלמות אנכיות מקובעות. כוריאוגרף מלמד רצף של 15-20 שניות, המשפחה מבצעת ומקבלת קליפ ערוך וממותג ישר לטלפון. מסך צד משדר את הקליפים האחרונים, כך שההמתנה עצמה היא חלק מהאטרקציה.

מופע מתמשך שבו הקהל בוחר את השירים באמצעות הצבעה מהטלפון או בשטח. הלהקות הצבאיות, אמני הילדים וההרכבים השונים מבצעים את השירים שנבחרו, וכל גיל מקבל רגע משלו בתוך הפסקול הישראלי.

ארוחת הצהריים מוגשת במתכונת של "דוכני שוק" - לא מזנון אחד ארוך, אלא רחוב אוכל שבו כל דוכן מציע עולם משלו. הפריסה מצמצמת עומסים, מקצרת זמני המתנה ומאפשרת זרימת קהל רציפה.

התפריט מותאם לקונספט ולמגוון קהלי היעד: מנות לילדים לצד מנות איכותיות למבוגרים, ולא מזון מהיר בלבד.

עם ההרשמה, ובבוקר האירוע, מקבלות המשפחות מפה דיגיטלית באמצעות SMS וקוד QR. המפה משמשת גם ככלי להתמצאות ולפיזור קהל.